אם נשאל אדם:
"מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בחיים שלך?"
רוב האנשים יענו על השאלה הזאת בתשובה:
"למות, לחלות, להיות עני".
ואז אולי ימשיכו: "שלא יאהבו אותי, שלא תהיה לי עבודה מספקת, שאני לא אהיה יפה (ו…רזה)".
כמובן שהתשובה הזאת תקפה גם עבור כל האנשים הקרובים שהאדם אוהב. כלומר, שהדבר הכי רע שיכול לקרות לו, הוא שהקרובים והאהובים עליו ימותו, יחלו וכו'.
עכשיו, אם נשאל את אותו האדם:
"מה הדבר הכי טוב שתוכל לבקש מאלוהים?"
הרוב המוחלט של האנשים יענה, שאם כבר ניתן לבקש מאלוהים בקשות, אז בבקשה שיגשים את ההפך מהדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו בחיים.
כלומר: שנזכה לאריכות ימים (טוב… כי אי אפשר לבקש לחיות לנצח אפילו מאלוהים), שלא נהיה חולים, ושאנו, יקירינו ואהובינו נחיה בעושר ובאושר לעד.
האמת היא שבתוכנית המקורית של הבורא, אכן היינו אמורים לעשות את מסענו בבריאה מתוך ברכה ושגשוג.
אולם אלו, אינם מטרה בפני עצמם – כמו שהאדם היום חושב – אלא רק אמצעים להשלמת מסע ההתבגרות של הרוח.
לכן, אם היינו מתפתחים על פי תוכנית האור, לעולם לא היינו יודעים מה הוא סבל.
סבל מעולם לא היה חלק מהתוכנית האלוהית (כפי שבטעות איומה נכתב בתורות שונות המתיימרות להסביר את רצונו של אלוהים), אלא הוא רק תוצאה של הסטייה של האנושות מחוקי הבריאה.
הסבל והקללה התחילו ברגע שאדם וחווה התפתו לנחש ובחרו לאכול מעץ הדעת. סיפור שהוא קוד להשתעבדות האדם לאינטלקט המוגבל לזמן ולמרחב.
מאז, רובנו שכחנו בכלל מה היא תכלית הקיום שלנו ולכן כל השאיפות וגם הפחדים שלנו, ממוקדים אך ורק בתחום של עולם החומר.
עכשיו, אם תשאלו אדם שבאמת באמת מחובר לרוח שלו – ויש מעט מאוד כאלו, למרות שרבים תופסים את עצמם כ"רוחניים" – על שתי השאלות ששאלנו למעלה, הוא יענה תשובה אחרת לגמרי:
"לאור העובדה שאנחנו נמצאים ב'דין של אחרית הימים' – אשר משמעותו סוף הזמן ללמידה עבור הרוח האנושית לפני 'קץ הימים' – הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי, זה לאבד את הזמן שניתן לי להשלמת המסע של רוחי, במשך אלפי שנים וגלגולים רבים. לכן הדבר הטוב ביותר שאלוהים יכול להעניק לי הוא ההזדמנות להשלים את המסע שלי כרוח בוגרת, שיכולה להתעלות בחזרה לגן עדן".
אדם כזה גם יאחל את אותו הדבר, לא רק לקרוביו ולאהוביו, אלא לכל האנושות.
התשובה שניתנה מעלה, אגב, היא לגמרי הזויה למי ש"אכל מהתפוח" ובשל כך כבול למטריקס של עולם החומר ("ומה אכפת לי מגן עדן? אף אחד לא הוכיח שיש חיים מעבר לעולם הזה ולי חשוב ליהנות מהחיים כאן ועכשיו ולא לפספס את הדיל הבא לחו"ל").
***
לאנשים רבים קשה מאוד לתפוס את התכלית האמיתית של החיים, מכיוון שבכולנו קיימות שלוש תודעות שונות:
תודעה אינטלקטואלית.
תודעה רגשית.
תודעה רוחנית.
שתי הראשונות יכולות לתפוס רק את המציאות החומרית ולכן הן כובלות את האדם אל העולם הארצי, בעוד שרק תודעה רוחנית יכולה להעניק לאדם את הפרספקטיבה הנכונה, בה עולם החומר הוא בית ספר להתפתחות הרוח, אך מעולם לא היעד הסופי שלה.
עד היום, שתי התודעות הראשונות הצליחו לדכא כל התעוררות רוחנית בקרב רוב רובה של האנושות.
אולם, היום בתקופת "אחרית הימים", בה כל העולם הישן קורס וכל מה שהוא שקר נחשף במערומיו, מי שעדיין ייצמד בעקשנות לתודעה האינטלקטואלית או לתודעה הרגשית – יחווה תחושת ייאוש קשה ביותר או יחווה תחושת שיגעון.
זאת, מכיוון שהאינטלקט והרגשות כבר לא יכולים יותר להסביר את המציאות.
כמובן שאפשר להמשיך ולחפש אשמים בכל מקום, אבל ככל שהמציאות הופכת ליותר ויותר קשה הייאוש והשיגעון יהיו מנת חלקם של כל אלה שלא יתעוררו לפתח את תודעתם הרוחנית.
זאת, משום שברגע שהתודעה הזאת מתחילה להתפתח, כל ההסתכלות על מה שקורה היום בעולם, משתנה לחלוטין.
מה אדם בעל תודעה רוחנית יודע?
1. שאלוהים לא פועל בבריאה באופן אישי, אלא החוקים שלו – אשר מבטאים את רצונו והונחו בבריאה מקדמת דנא ולנצח נצחים – הם אלה הפועלים באופן אוטומטי עבור כל אדם, לטוב ולמוטב (מכירים את חוק הקארמה או בשמו האחר חוק סיבה ותוצאה? הוא פועל באופן אוטומטי ואלוהים לא צריך לפקח ולטפל בכל מקרה ומקרה באופן אישי).
2. שבזמן שבו אנחנו נמצאים – אשר מכונה "אחרית הימים" – עולם החומר נכנס לתהליך של התפוררות. זה למעשה תהליך טבעי, כיוון שכל מה שהוא חומר חייב לעבור את השלבים של התחלה, התפתחות, והתפוררות וחוזר חלילה.
אנחנו רואים את זה בפרח ובגוף האדם. אז למה שזה יהיה שונה לגבי החלק החומרי של הבריאה? זה לא עונש אלא תהליך טבעי.
3. שה"אני האמיתי" שלנו אינו הגוף, האינטלקט או הרגשות שלנו. אלו רק כלי עזר או אם תרצו מעטפת לרוח שלנו, אשר באה לעולם החומר לצורך התבגרות, תוך כדי חוויות שהיא חווה.
4. שבמהלך ה"דין", הכוח האלוהי, שאפשר גם לקרוא לו אנרגיית חיים, זורם ביתר עוצמה אל הבריאה וכיוון שכך, הוא גורם לכל דבר להתעצם ולהביא על עצמו את ה"דין" באופן אוטומטי.
הרשע – מתגבר ונחשף מהסיבה הזאת, אבל גם כל מה שנמצא בתוככי כל אדם ואדם. אנחנו קוצרים את מה שזרענו וכל דקה שאנחנו עסוקים בלהאשים מישהו, במקום לתקן את דרכנו – זהו בזבוז זמן גורלי עבור הרוח שלנו, שזוהי עבורה ההזדמנות האחרונה להשלים את מסעה.
5. שהאהבה של אלוהים אינה עבור מה שנוח ונעים לנו, אלא עבור מה שהרוח שלנו זקוקה לו: להתעורר ולצאת לחופשי.
6. שהאינטלקט והרגשות, שעד היום שלטו ביד רמה, יתייאשו או ישתגעו מכל מה שיקרה בלחץ קרינות "יום הדין", אבל לרוח זאת תהיה ההזדמנות לצאת מן המאסר.
7. שהסבל מגיע, רק כי לא נותרה דרך אחרת להעיר את האדם לתכלית החיים.
8. שהטיהור הגדול מכל מה שבנוי על קרקע שגויה, הולך לעלות שלב. לכל אדם יש בחירה חופשית האם להמשיך לסבול ולאבד את ההזדמנות שניתנה לו להתפתח, או להתאורר (כן, ב-א') ולהיות סוף סוף לאדם שהרוח מנהיגה אותו.
ולסיום:
האדם שיבחר בתודעה הרוחנית, יחווה את התקופה הזאת כתקופה החשובה ואף היפה ביותר בחייו, וניסים ונפלאות יתרחשו לנגד עיניו, יום יום!
