חוק נתינה וקבלה, הוא אחד מחוקי הבריאה שרוב האנשים מתעלמים ממנו ואז מתפלאים, למה החיים שלהם לא משתנים לטובה.
המשמעות של חוק זה, היא פשוטה וחד משמעית: רק נתינה מאפשרת קבלה – ולא להפך!
לדוגמא: במשך שנים, אדם מקשיב להרצאות וקורא מאמרים ופוסטים – הניתנים בשפע רב – אבל משום מה, למרות כל הידע החדשני שהוא זָלַל וסָבָא, החיים שלו תקועים ולא עוברים שום טרנספורמציה.
למה?
כי הוא לא מצא לנכון לתת משהו בחזרה, עבור כל מה שהוא קיבל.
במקרים קיצוניים, אדם חומרני ואנוכי אף יתלונן, אם יידרש ממנו לשלם עבור קורס או ספר, כי לדעתו, כל מה שהוא רוחני – חייב להיות בחינם.
(לעומת זאת, על טיול לחו"ל או על ארוחה טובה במסעדה, אין לו שום בעיה להוציא כסף וגם לא יעלה בדעתו לחשוב, שאלו אמורים להינתן לו, ללא תשלום…)
אולם, רק נתינה פותחת את הכלי לקבלה ולכן, מי שלא רוצה לתת כלום – גם לא יקבל כלום!
כל הברכות – המוענקות למי שיודע לתת באמת – יישללו ממנו.
ומה היא נתינה אמיתית?
נתינה שהיא אך ורק למען טובתו העליונה של רעינו (ולא למען טובתו של האגו שלנו).
כאן רבים מיד יחשבו לעצמם: "לא מדובר בי! כי אני תמיד נותן, רק במטרה לשמח את האחר!"
אך האגו, הוא הרבה יותר ערמומי ממה שרוב בני האדם מתארים לעצמם.
האגו הוא שחקן מבריק היודע להתחפש לנדיבות, לאהבה ולרצון לתת – בזמן שבפועל, הוא רק מחפש הכרה, שליטה או אישור.
האגו הוא "דיפ סטייט" הפועל במחשכי העולם הפנימי שלנו, ושואב את הכוח מאחרים עבור עצמו באלף ואחת צורות, אשר למראית עין עשויות להיראות אלטרואיסטיות.
לדוגמא: אמא שנשבעת שהיא תיתן הכול לילדיה, אבל למעשה, האגו שלה הוא זה שרוצה שילדיה יגשימו את כל מה שהיא לא הצליחה להגשים!
דוגמא נוספת: אמן שעולה על הבמה "כדי לשמח", אך למעשה כל הנתינה הזאת היא אך ורק כדי להזין את האגו שלו שרצונו בהכרה ובתשומת לב, אינו יודע שובע.
כמובן, שיש אימהות וגם אמנים שכל נתינתם היא טהורה, אבל בעולם האגואיסטי שבו אנחנו חיים, הם לא רבים.
אולם, ישנו מבחן קטן שכל אחד יכול לעשות עבור עצמו ובכך לדעת האם הנתינה שלו טהורה או אנוכית:
האֵם יכולה לבחון את עצמה ולשאול: "אם ילדיי יבחרו בדרך שאינה דרכי, האם אמשיך להיות מאושרת, או שמא כל אושרי תלוי בכך שהם יגשימו את רצוני?"
האמן יכול לבחון את עצמו ולשאול בכנות: "האם אני מאושר גם כשאני לא על הבמה ואין מולי קהל מעריצים שמוחא לי כפיים; או שמא, הריקנות והדיכאון משתלטים עליי, ואז נדרשים סמים כדי לטשטש את הפער בין מה שקורה על הבמה לבין חיי הפרטיים?"
(אגב, רבי נחמן קרא לאנשים מהסוג הזה, שחיים חיים כפולים: "מפורסמים של שקר").
לעומת זאת, הבה נתבונן בברכה אשר יורדת אל האדם שהגיע למדרגה שבה מה שהוא נותן – בין אם מדובר במתנה, במעשה כלשהו, או אפילו רק בעצה טובה – הינו ללא אגו בכלל!
באופן טבעי, אנשים יכירו לו אז תודה, והכרת תודה זו תעלה מעלה כתפילה ואז תרד עליו בחזרה, כברכה הגלויה לעיני כל! זאת, בהתאם לחוק יסוד אחר בבריאה שהוא: חוק הפעולה ההדדית.
אולם, כיוון שאי אפשר "לעבוד על חוקי הבריאה" – כי הם יודעים לב וכליות – אם הכרנו תודה לאדם שהמניעים שלו אינם טהורים, הברכה לא תוכל לשרות עליו! היא פשוט לא תמצא את הקרקע המתאימה לכך!
לכל היותר, אדם כזה – אפילו אם הוא תרם מיליונים לעניים – אמנם יוכל לזכות בתהילה ארצית חולפת, אך לעולם לא בשכר אמיתי, שרק אדם העומד וחי בהתאם לרצון האלוהי בבריאה, יכול לקבל.
