בְּבֵית האגו, מר אינטלקט וגברת רגשות,
יושבים לצפות במהדורת החדשות.
האינטלקט מקשיב למומחים, מסיק מסקנות ומגבש דעה,
בזמן שרגשות, מזילה דמעה.
ערב פסטורלי ונינוח לכאורה,
בזמן שבמרתף הבית, הרוח כלואה. שנים של השתקה ודיכוי הפכו אותה כה חלשה,
עד כי בקושי אפשר לשמוע ממנה איזו בקשה.
פתאום נשמעת דפיקה בדלת.
"מי שם?" רגשות שואלת.
"שליח", עונה קול תקיף ולא מוסיף.
"פרחים בשבילי?" שואלת רגשות בהתלהבות.
"אני שליח האמת", עונה הקול בנחישות.
"האמת?!" זועקים ביחד האינטלקט והרגשות ומסתכלים זה על זו בבעתה:
"רק לא האמת! האמת, תיקח מאיתנו את השליטה!
זה יהיה הסוף של האגו שיצרנו בעמל רב!
חייבים לאטום את הבית עכשיו!"
"סגרי את כל הדלתות והחלונות!"
פוקד האינטלקט על רגשות.
"אל תדאגי, אני מבטיח,
אני הולך להרוג את השליח!"
רגשות מצייתת בהכנעה, כיאה לאחת רגשנית,
גם טופחת לעצמה על השכם, על כך שהייתה לה תוכנית.
היא הצטיידה במספיק מזון ונייר טואלט,
כהכנה לימים הקשים, בהם תכה בִּפְנֵיהֶם האמת.
בינתיים במרתף, הרוח מתעוררת מתרדמתה ושמחה,
כי רק האמת תוכל לשחרר אותה!
חמוש באקדח, האינטלקט מתקרב אל הדלת,
אותו אקדח שהמדינה נתנה לו, להגנה עצמית מפני האמת המטלטלת.
האינטלקט היה מוכן לקרב,
אבל השליח כבר עזב!
"הוא נעלם! הסכנה חלפה!"
צעק האינטלקט בתחושת הקלה.
רגשות, מגיעה בריצה לפתח הדלת נרגשת ושמחה,
השליח כבר לא היה, אבל את האמת הוא השאיר בתוך חבילה.
"נזרוק את החבילה לים!" מציעה רגשות, מתוך פחד וחרדה.
אבל, לפני שהם אפילו מספיקים להשלים את המחשבה –
האמת מתחילה לצאת – ואי אפשר לעצור אותה!
היא זולגת פנימה דרך כל הפתחים האטומים של הבית, במטרה אחת בלבד:
להציל את הרוח ולשחרר אותה לחופשי מהשבי האינטלקטואלי – רגשי!
ומה איתכם? מוכנים לפתוח את הדלת לשליח?