הבן הצעיר שלי, התלבט לאיזו אוניברסיטה להירשם ואיזו קריירה תתאים לו.
כשהוא שאל לעצתי, אמרתי לו: "תקשיב לרוח שלך".
הרוח שלו יודעת מצוין לאן היא רוצה לעוף, אבל האינטלקט והרגשות שלו – המתחזים להיות ה"אני" האמיתי שלו – שוב נדחפו ולא אפשרו לה להשמיע את קולה. הם מיד השתיקו אותה וקרקעו אותו במהירות למסלול "הבטוח" של המטריקס, עם הטענות הבאות:
"כל החברים שלי כבר בשנה שנייה באוניברסיטה ואני עוד לא התחלתי" (רגשות: פחד להיות שונה).
"אם לא יהיה לי תואר אוניברסיטאי, לא אצליח להתפרנס" (אינטלקט: טיעון פרגמטי).
"לאיזו פקולטה אתה חושב להירשם?" שאלתי.
"אני לא יודע," הוא ענה בלחץ "אומרים ששיווק זה מקצוע טוב…"
צחקתי.
"אתה לא יודע שממש עוד מעט, ה-AI הולך להחליף את כל המשווקים ובכלל הולך לשנות את כל חוקי המשחק בעולם העבודה?"
הטיעון הזה רק הלחיץ אותו יותר.
ניסיתי כיוון אחר:
"היית מתחתן עם אישה שאתה לא באמת אוהב, רק כי כל החברים שלך כבר התחתנו, ומשום שאין לך אמונה וסבלנות שאכן תמצא אהבת-אמת?"
הפעם הוא צחק, אבל הרוח שלו עדיין לא הצליחה להשתחרר מהדיכוי של האינטלקט והרגשות.
לכן אמרתי לו:
"יאללה, תירשם לאוניברסיטה ותלמד שיווק!"
למה אמרתי את זה? כי אני יודעת שהרבה פעמים, הדרך היחידה להבין מה נכון ומה לא נכון עבורנו, היא ללמוד מתוך חוויה.
בהתחלה הוא היסס, כי הוא לא רצה שאני אשלם עבור לימודים שהוא בכלל לא בטוח שהם מתאימים עבורו, אבל אני התעקשתי והרגעתי אותו:
"חוויות הן הדבר בעל הערך הרב ביותר בחיים, ולכן אני אשלם בשמחה על החוויה שלך באוניברסיטה".
חודש אחרי פתיחת שנת הלימודים, הוא כבר הבין, שללמוד שיווק ארבעים שעות בשבוע זה ממש לא בשבילו:
"אמא, זה הרבה יותר גרוע מהכלא של בית הספר!"
למסקנה הזאת, מגיעים רבים מבני הדור הצעיר, שחווים את התפרקות העולם הישן. הם כבר לא מוכנים לעצום עיניים ולהמשיך לשעבד את חייהם ללימודים אינטלקטואליים משעממים, רק כדי לתלות תעודה על הקיר… (או כדי שלפני השם שלהם, הם יוכלו להוסיף את התואר ד"ר).
המלצתי לו כמובן לעזוב את הלימודים, ולחפש בנחת אחר המתנות והכישרונות הקיימים בו. אלו הן הברכות, שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו, ואשר מחכות להגשמה יצירתית. לא רק עבורנו, אלא גם עבור האנושות כולה!
אבל אז, שוב נוכחתי לדעת, עד כמה קשה להיות חופשי…
כי להיות חופשי, מתחיל בלקיחת אחריות על כל אחת מהבחירות שלנו.
כי להיות חופשי ולחיות מחוץ לקופסא, דורש הרבה יותר אומץ מאשר לחיות בתוך קירות המטריקס.
כי להיות חופשי משמעו: להקשיב לקולה של הרוח שלנו – שהיא האינטואיציה – ולא לקולות החברה הסובבים אותנו מבחוץ ולקול האגו שכובל אותנו מבפנים.
כי להיות חופשי, משמעו להפסיק לחפש הכרה מבחוץ ולהגיע להכרת אלוהים.
כדי להגיע לחופש הזה, נוצר הקורס LET MY SPIRIT GO אשר בפשטות ובבהירות שלו מעניק תשתית פנימית יציבה, גם לאנשים צעירים הכמהים להתחיל את חייהם הבוגרים כרוחות אדם חופשיות.
מתוך כך שבני למד את הקורס הזה (וגם תרגם אותו לשפה הספרדית) נוצרה בינינו שפה משותפת, אשר אפשרה לו – לאחר החוויה המרה אך הקצרה באוניברסיטה – להיפתח לאפשרויות חדשות, אשר הולכות ונוצרות בעולם החדש.
זהו עולם שבו ייווצרו מקצועות חדשים, אשר לא יגבילו אותנו להתמחות בתחום מסוים, אלא ישלבו מספר מסוים של מתנות או כישרונות אשר הגענו עימם.
אגב, את הכישרונות והמתנות האלה, לא נאלץ לפתח דווקא דרך לימודים ארוכים ומייגעים, אלא מתוך התנסות ומתוך חוויות.
לאחר כמה שיחות מרוח לרוח, הבן הצעיר שלי, החליט להירשם ללימודי בישול – אחד מהדברים שהוא תמיד אהב לעשות מאז שהוא היה ילד קטן.
"תתחיל במשהו שאתה אוהב ואז תמשיך לעוד משהו שאתה אוהב עד שתיצור את המקצוע עבורך. אז, עבודה לא תהיה עבורך עול שאתה מחכה להשתחרר ממנו כל יום מחדש, אלא היא תהיה פעילות של הגשמה מתוך שמחה".
